עופר סיטבון – הארכיון

תכלה שנה וקללותיה. זה ברור לגמרי בהקשר של 2020 על שלל משבריה הבריאותיים והכלכליים-חברתיים. בה בעת, מותר גם לומר שהשנה האזרחית הקרבה אל סופה היתה גם המעניינת והמאתגרת ביותר בעשורים האחרונים, ויתכן מאוד שבפרספקטיבה היסטורית, היא תיזכר כשנת מפנה דרמטית. כך, למשל, האסימונים שירדו לרבים ורבות (נכון, בעיקר במעמדות הביניים) בהקשרים מגוונים של חיי היומיום – החל מעבודה מרחוק במקום שעות בפקקים, דרך התמורות ביחסים המגדריים בבית וכלה בצמצום הצריכה – עשויים לחולל שינויים עמוקים בשוק העבודה ובטביעת הרגל הפחמנית…

Read More Read More

הפופוליזם עומד במרכז הפוליטיקה העכשווית. הישגיו הפוליטיים – וכעת, על רקע מגפת הקורונה, גם כישלונותיו – זכו לדיון נרחב בשנים האחרונות. ההסברים שניתנו בספרות האקדמית לניצחונות הדרמטיים של דונלד טראמפ ושל תומכי הברקזיט הם בעיקר משני סוגים: הסבר כלכלי הרואה בהצבעות הללו מחאה מצדם של אלו שהגלובליזציה הותירה מאחור, בעיקר מקרב האוכלוסיה הלא משכילה; והסבר תרבותי המסביר את ההצבעה בהתנגדות לתרבות הליברלית והקוסמופוליטית המתפשטת ולנורמות החברתיות המשתנות במהירות. הפילוסוף מייקל סאנדל (Sandel), מהאינטלקטואלים הציבוריים הבולטים בני-זמננו, מציע לנו להתמקד בהיבט…

Read More Read More

דברים שרואים מכאן לא רואים משם.החלטת הממשלה על חידוש חלקי של הלימודים בכיתות הנמוכות מדגימה את מה שכבר גילינו הרבה יותר מדי פעמים מאז פרצה מגפת הקורונה לחיינו: יכולות הביצוע של משרדי הממשלה בישראל הן, ובכן, מוגבלות קמעה. בין אם זה משרד הבריאות שהורעב באופן שיטתי, ובין אם זה משרד החינוך המסורבל עד אימה, אין ספק שהריחוק שבין המטה הביצועי לבין השטח הגיע למימדים בעייתיים במיוחד.למצב הזה יש פתרון – סובסידיאריות. מילה בלתי-אפשרית אמנם, אבל רעיון מתבקש: הכרעות בשאלות של…

Read More Read More

בינואר 2020 נכנסו לתוקפן תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון, סימון תזונתי) במטרה להנגיש את הערך התזונתי של המזון בצורה ברורה וקלה לזיהוי, באמצעות סימון שיפוטי ותזונתי – אדום וירוק – על גבי האריזות ובכך לאפשר לציבור הצרכנים בחירה מושכלת ובריאה. דו"ח שפרסמה לאחרונה הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ועסקים מצביע על ליקויים רבים ביישומן ובאכיפתן של התקנות. כך, למשל, חלק מהחברות החליפו את אריזת המוצר לצבע אדום שבתוכו נבלע הסימון, בעוד אחרות הוסיפו סימנים פרסומיים ירוקים שעלולים להטעות…

Read More Read More

רותי גביזון ז"ל היתה המרצה – הכריזמטית, המבריקה, רחבת האופקים – שלי לתורת המשפט בלימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית. לאחר מכן זכיתי לעבוד לצדה במשך עשור שלם, בעזרה בהוראה ובמחקר. מאז ליווינו זה את זו מעת לעת, ממרחק, ותמיד מתוך הערכה הדדית עמוקה. דמותה כאשת אקדמיה מזהירה, שהיא גם אינטלקטואלית ציבורית מחויבת, תמיד שימשה עבורי דגם מעורר השראה. רבים הספידו אותה ביממה האחרונה, וכאן הייתי רוצה להצביע על השחריתיות המובהקת שלה. כליברלית, רותי הבינה היטב את מגבלותיו של הליברליזם ובפרט…

Read More Read More

אנרכו-סמולנים-אשכנזים (חובבי מלונות יוקרה) או שמא רק היפסטרו-פריבליגיים-לבנים (דרי מגדלי צמרת)? הדיון הזהותי המתמשך סביב ההפגנות הנוכחיות טרם הוכרע. וברצינות: ההתמקדות האובססיבית בשאלת הזהות האתנית של המפגינים עברה את גבול הטעם הטוב. נכון, הסנטימנט המעצבן של "ארץ ישראל הישנה והטובה" ושל "גנבו לנו את המדינה", עם הסאבטקסט האנטי-מזרחי שלו, שורה על חלק מההפגנות ויש בו בוודאי כדי לעורר אנטגוניזם. גם אצלי. אלא שראייתו כמייצג באופן בלעדי את המחאה נגועה בחוסר יושרה ובעיקר בהתעלמות מהכאב העמוק שמביעים רבים מהמפגינים, בעיקר הצעירים…

Read More Read More

לסאגה האחרונה סביב חברת "פוקס" ובעליה – קודם לוחצים, בשיא משבר הקורונה, ומקבלים סיוע מדינתי בן מיליוני שקלים כדי להמנע מפיטורין ורגע אחרי זה מחלקים לבעלי המניות דיבידנד של 49 מיליון ש"ח – היה סוף טוב: החברה החליטה לוותר על המענק הממשלתי. אלא שהמקרה הזה הצביע על הצורך החיוני ב"החלפת דיסקט" בחשיבה הכלכלית שלנו  – ראשית, מתן כספי ציבור לעסקים פרטיים גדולים חייב להיעשות במשנה זהירות ובעיקר מתוך הסתכלות רחבה על האינטרס הציבורי, ללא מורא מפני כוחו של ההון. קבלת…

Read More Read More

המשבר החוקתי המחודש אליו נקלענו על רקע פארסת חוק ההסדרה הוא רק סימפטום נוסף למשבר החברתי המעמיק שבו שרויה ישראל. אובדן האמון ההולך וגובר מצד חלקים גדולים בציבור ברשויות השלטון השונות, מדרדר אותנו במהירות למצב של לית דין ולית דיין. ובכל זאת, סיפורו של חוק ההסדרה הוא שיא חסר אחריות במיוחד: קודם מחוקקים חוק בעייתי כל כך, עד שרה"מ, הוא ולא שרף, מזהיר שהוא עלול להוביל את ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג (אבל תומך בו בסופו של דבר כי למה…

Read More Read More

מאמרו המעניין של יונתן הירשפלד ("זה קורה שוב ושוב: מדוע מצליח הימין לחטוף את הרעיונות של השמאל?", 14.5) הוא דוגמה מצוינת לגמל שאינו מסוגל לראות את הדבשת שלו. למעשה, הוא כלל אינו מודע לקיומה. במאמרו קונן הירשפלד על ההשתלטות העוינת של הימין השמרני על רעיונותיו של השמאל הפרוגרסיבי, שבאה לידי ביטוי, לדבריו, בשימוש ברעיונות אלה תוך ניתוקם מהערכים שלאורם הם נוסחו. האחריות לכך נופלת, לדידו, על השיח הז'רגוני הפוסט־מודרני הרב־משמעי שביקר בחוסר אחריות את התבונה תוך ויתור על הסובייקט האוניברסלי….

Read More Read More