עופר סיטבון – הארכיון

ירידתה מהבמה של שלי יחימוביץ, פוליטיקאית ישרה וערכית, מעמיקה ולוחמת, היא בשורה רעה לדמוקרטיה בכלל ובפרט לכל מי שרואה בפוליטיקה את הכלי המרכזי והחיוני למאבק על דמותה של החברה. הבעיה אף מחריפה אם מצרפים לכך את פרישתן, הזמנית או לא, של פוליטיקאיות מובילות כדוגמת ציפי לבני, איילת שקד, זהבה גלאון, מירב מיכאלי ואורלי לוי-אבקסיס ואת מספרן ההולך ומתמעט של נשים בזירה הפוליטית. "נשים לא נועדו להנהיג" הורה לנו לאחרונה הרב אבינר בעוד שהגנרלים של כחול-לבן לא מצמצו לפני שהחליטו להציב…

Read More Read More

הבחירות החוזרות מסתמנות עד עתה כסוג של שידור חוזר במסורת ימיה הגדולים של רשות השידור – סתימת חורים בלוח השידורים באמצעות לקט שירי שיבולים. באופן דומה, נתוודע בקרוב ל"חיבורים" (טכנייים או לא), ל"סערות" (ולתגובות מתוזמנות שתחוללנה סערות נוספות) ולהבטחות במשקל נוצה על רגישות חברתית ותקיפות מדינית (או להיפך). התוצאה צפויה להיות המאסה נוספת של הפוליטיקה, ירידה נוספת בשיעורי ההצבעה ובאופן כללי – כרסום נוסף באמון הציבור במשטר הדמוקרטי. זה הגיוני: מהרגע שדמוקרטיה ממוסגרת אך ורק כבחירת הרוב (מקרב מי שבכלל…

Read More Read More

זוהי תקופה של מבוכה גדולה, שבה קטגוריות החשיבה הפוליטיות הקיימות – והמבנה המפלגתי שמבוסס עליהן – מתקשות להתמודד עם המציאות המשתנה במהירות. במילותיו של אנטוניו גראמשי – "הישן מת והחדש טרם נולד". תקופה זו של "בין הזמנים" היא בוודאי מסוכנת, ודי לפתוח עיתון מדי בוקר כדי להיווכח בכך. בה בעת, זו יכולה להוות גם הזדמנות. קיים צימאון גובר לרעיונות חדשים, חוצי מחנות, שיפעלו לטובת הכלל. לשם כך אנו זקוקים, יותר מכל, לעצמאות מחשבתית שתאפשר לנו לאמץ עמדות שאינן תמיד קוהרנטיות…

Read More Read More

יותר ויותר, נדמה שהשיח הפוליטי בישראל איבד את היכולת לנהל דו-שיח אמיתי – כזה המבקש, ובשיאו אף מצליח, להתעלות מעל נקודות העיוורון של כל אחד מהצדדים. שני ראיונות שהתפרסמו בחודשים האחרונים בבמות שונות מאפשרים לזקק תובנות חשובות בהקשר זה. הפובליציסטית גלית דיסטיל-אטבריאן ביכתה לפני חודשים אחדים ("הארץ", 21.2.2019), את העובדה ש"אין אינטלקט בצד השני. אני מתה לפינג־פונג, אבל אין עם מי לדבר". דיסטיל-אטבריאן, המזוהה עם הימין, אולי מתבטאת בבוטות, אבל יש בדבריה מידה לא מועטה של צדק, שכן המחשבה הליברלית…

Read More Read More

ביסודי, אני אדם אופטימי. אך מערכת הבחירות שאך הסתיימה לא הותירה מקום רב לתקווה. מה לא היה בה: כזבים רבים מספור שהופרחו בגלוי וללא בושה; שיסוי ארסי, בעיקר מצד הליכוד, שחתר באופן מתמיד תחת עצם הלגיטימיות של יריבות פוליטית; ורמה נמוכה, סאונדבייטית, של מרבית הוויכוחים הפוליטיים שבכל זאת התנהלו ("שמאל חלש" מול "ימין חזק") וששיקפו את הפנייה האסטרטגית של הפוליטיקאים ל"בייס" – פנייה שמקבעת בעוצמה את הזהויות השבטיות השונות ובעיקר משסה אותן ללא הרף האחת בשנייה. לפחות אי-אפשר לומר עלינו…

Read More Read More

אנו מצויים כיום, קובעת שנטאל מוף, אחת מבנות-הסמכא האקדמיות המובילות בנושאים אלו, בעיצומו של "רגע פופוליסטי". בניגוד לשימוש השכיח – והשלילי – שנעשה במושג "פופוליזם" בישראל, מדובר במסורת פוליטית חשובה שמייצגת, במובנים עמוקים, את אופיה העממי וההמוני הבסיסי של השיטה הדמוקרטית. זאת, בניגוד לגרסה האליטיסטית המוכרת לנו של ממשל הנציגים. ברקע כל התנועות הפופוליסטיות המגוונות הפועלות כיום בעולם ניצב אירוע מכונן – המשבר הכלכלי אדיר המימדים של שנת 2008, הקשה ביותר שחוותה השיטה הקפיטליסטית מאז השפל הגדול של שנת 1929….

Read More Read More

תקציר מנהלים על רקע יחסי הגומלין המורכבים והבעייתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי בישראל – למרות ייצוגיותו הדמוקרטית והשפעתו הגדולה על חיי היומיום של תושבים, השלטון המקומי נתפס במידה רבה כ"קבלן ביצוע" של השלטון המרכזי – נייר העמדה מבקש להציג את תפקידו החברתי, הדמוקרטי ובעיקר הקהילתי החשוב של מושג הסובסידיאריות, וזאת כחלק מתפיסה המבקשת לקדם פוליטיקה של הטוב החברתי המשותף. עקרון הסובסידיאריות קובע כי על הכרעות בשאלות של מדיניות ציבורית להתקבל בקרבה המירבית האפשרית לאזרחים המושפעים מאותן הכרעות, על-ידי…

Read More Read More

פרשת הפיטורים בחברת "טבע" ראויה בוודאי לניתוח ביקורתי במדורי הכלכלה, ואולם היא גם מעלה תובנות חברתיות עמוקות יותר, ובפרט מה קורה כאשר נורמות תרבותיות מיובאות ומאומצות ללא הבחנה. התנהלות החברה שיקפה תפיסות אמריקאיות הרואות את בעלי המניות כגורם החשוב ביותר בתאגיד; מאדירות את מעמד המנהלים באמצעות תגמולים מסנוורי-עיניים; מתייחסות לעובדים כאל גורם ייצור שניתן לנייד ו"לייעל" לפי הצורך, ולחובה לשלם מס כמשקולת שראוי לחמוק ממנה בכל דרך. מדובר במיקרוקוסמוס של התפיסות הכלכליות-חברתיות המושלות בכיפה בארבעת העשורים האחרונים, ששואפות להשליט את…

Read More Read More

האם השגחת כשרות היא מתפקידיה של המדינה? האם העברת סמכויות כלשהן בתחום זה מידי המדינה לגורמים פרטיים היא בגדר "הפרטה"? הדיון בסוגיה התעורר לאחרונה מחדש בעקבות פסיקת בג"ץ שהותירה על כנו את האיסור על בית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר מהרבנות להציג מצג כשרותי, אך התירה לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים שעליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, לרבות הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר. ניתן להצביע בהקשר זה על שתי תפיסות מתחרות: מי שרואה במתן שירותי פיקוח…

Read More Read More