האם על משלמי המיסים לממן את העניים שגזרו את העונים על עצמם ועל ילדיהם מתוך בחירה?!

ילד עני הוא ילד עני הוא ילד עני. לא משנה אם הוא חרדי או ערבי או צ'רקסי. המצב שבו אחד מכל שלושה ילדים – אחד מכל שלושה ילדים (הכי הרבה בעולם המערבי, אפילו יותר מארה"ב) – חי מתחת לקו העוני הוא מביש. אפשר להאשים עד מחר את ההורים שלהם, עדיין, יש לנו מחוייבות כלפיהם כחברה. חוץ מזה, ריבוי ילדים ועוני זו לא רק המצאה שלנו. עוני הוא אי היכולת לתכנן משפחה, עוני הוא חוסר-השכלה, עוני הוא חוסר אונים. השאלה הקשה על כן היא לא למה העניים ממשיכים ללדת ילדים, אלא מדוע גם משפחות קטנות עם ילד אחד או שניים נכללות במעגל העוני ואינן מסוגלות לפרנס את עצמן (41% מהעניים הם אנשים עובדים. לא פרזיטים ולא בטיח. אנשים במדינה הזו עובדים כמו משוגעים ולא מצליחים לחיות בכבוד). לכן, טיפול אמיתי בעוני חייב להתחיל בשינוי התנאים שאליהם נולד העני: הבטחת דיור הוגן ומקצוע סביר, שבירת מעגל הקסמים של הקשר בין הכנסה, השכלה ומוצא של ההורים לזו של הילדים. בשביל זה צריך מערכת חינוך טובה יותר, כיתות קטנות יותר, מורים שחוקים פחות. כך גם לגבי המובטל – צריך שכר מינימום נורמלי, פנסיה, מעונות יום לילדים…רק אחרי שהחברה לוקחת אחריות, אפשר וצריך לדבר על האחריות האישית של היחיד.

העלאת שכר המינימום מסוכנת למשק. היא תמוטט מפעלים ותגדיל את האבטלה.

מפלגת העבודה מציעה להעלות את שכר המינימום ל-1000 דולאר, באופן מדורג, תוך שלוש שנים. העלאת שכר המינימום מעלה אנשים מעל קו העוני אבל היא גם מזרימה כסף לכלכלה, מגדילה ביקושים ומייצרת צמיחה. חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ תומך בכך. לאחרונה אפילו נשיא התאחדות התעשיינים הביע תמיכה ברעיון כך, ואפילו ב"גלובס" ובדה מארקר פורסמו מאמרים אוהדים בעניין.

למה לא שמענו את מפלגת העבודה בממשלה הקודמת כאשר תוכניותיה המדיניות בוצעו והדבר היחיד עליו יכלה להלחם היה סדר העדיפויות הכלכלי?

מפלגת העבודה שישבה בממשלת שרון היתה מפלגה אחרת. עובדה שהדבר הראשון שעשה פרץ כשנבחר היה לצאת מהממשלה. בנוסף, מאז עזבו אותה אנשי ימין כלכלי (פרס ורמון) והצטרפו אליה אנשי מרכז-שמאל כלכלי (ברוורמן, יחימוביץ', אלבשן). אין ספק שכיום מדובר במפלגה שונה לגמרי, סוציאל-דמוקרטית. אפשר לראות זאת במצע שלה, לא רק הכלכלי אלא בכל התחומים – חינוך, בטחון פנים, תרבות, משפט, מעמד האשה, נכים, הון ושלטון.

האם מפלגה שרוב תומכיה המסורתיים מגיעים מהמעמד הבינוני –גבוה יכולה לשנות את עורה? האם מפלגה שעמוד השדרה המרכזי והמסורתי שלה רחוק מאוד מכל מה שמריח מזרחי ומעמד בינוני נמוך ואפילו סולד מאלו ואלו תשתנה?

מפלגת העבודה עוברת תהליכי שינוי, שילכו ויעמיקו. האנומליה שהתקיימה ב-30 השנים האחרונות, שבהן מפלגת העבודה ייצגה את ההון – הולכת להשתנות. לשם כך, פרץ חייב לקבל מספר מספיק גדול של מנדטים כדי שכל הנשמות הטובות, ובראשם ברק, לא יוכלו להדיחו לאחר הבחירות. לגבי העניין המזרחי: מה שקורה סביב פרץ מאז בחירתו – כל הדיבורים על האנגלית שלו והשפם שלו והעניבה שלו – באים ממקום שהוא גם גזעני, אבל גם – ולכך תורמת בעיקר התקשורת שהתגייסה לטובת קדימה באופן מביש – כדי לא להשמיע ולהתמודד עם המסרים המורכבים והרציניים שלו בדבר שחיקת מעמד הביניים. מצד שני, העובדה שלראשונה מאז קום המדינה, מועמד מרוקאי יוצא עיירת פיתוח עומד בראש יורשתה של מפא"י ההיסטורית היא באמת אירוע שקשה להגזים בחשיבותו. וזו עוד סיבה להצביע עבורו.