כמו באמריקה (3)

כמו באמריקה (3)

אולי לא תאמינו, אבל את מה שאני כותב עכשיו התכוונתי לכתוב עוד בטרם נודעו דבריו של בנימין נתניהו בדבר כוונתו להפריט את שירותי הרווחה. הנבואה ניתנה אולי לשוטים, אך במקרה זה, זה לא היה ממש מסובך. מדוע? כרגיל, "כמו באמריקה". הרי כבר כתבנו בעבר (אפילו פעמיים) שמודל החיקוי הכלכלי של שר האוצר וחבורתו מצוי אי-שם במעמקיו של הימין השמרני הרפובליקני. מה שמפתיע הפעם הוא המהירות שבה מבקשים ליישם אצלנו את המרשמים האמריקאים, שהרי בדרך-כלל נהוג במקומותינו להתאהב ברעיון אמריקאי, להמתין שהוא ייכשל שם – ואז לאמץ אותו בחום. בהקשר זה ראוי לשוב ולהזכיר, שוב ושוב ושוב, את תכנית ויסקונסין ואת הפרטת בתי הסוהר – שתי ספינות הדגל של הפרטת השירותים החברתיים בישראל בשנה האחרונה – שיובאו לכאן מארצות הברית לאחר ששם החלו להתעורר – איך לומר בעדינות? – ספקות באשר למידת הצלחתם (ראו, למשל, כאן).

הפעם – בדומה לסדרות או לסרטים האמריקאיים שמוקרנים אצלנו מיד, כראוי למדינה ה-51 – ביבי ממש מתואם עם בוש: במרכז תכניתו הכלכלית של ממשל בוש השני עומדת תכנית הפרטת הביטוח הלאומי. זהו הסיפור החם בוושינגטון כרגע, והמפלגה הרפובליקנית עצמה מפוצלת כרגע בין שמרנים (להפריט מעט ולאט) לבין אולטרה שמרנים (להפריט מהר והרבה). אלא ששם, לפחות, יש (קצת) אופוזיציה. המפלגה הדמוקרטית, אך בעיקר התקשורת הפרוגרסיבית, יוצאים למאבק (אם גם חסר-סיכוי, כנראה). הם מזהירים מפני השקעת כספי המבוטחים בבורסה (ע"ע אנרון) ומפני הספין הרפובליקני (ביבי לא לבד, מסתבר) על קריסתו הקרבה של הביטוח הלאומי (משבר ילדי ה"בייבי בום"), מיתוס שמופרך בקלות על-ידי עורכו של ה-American Prospect, רוברט קוטנר [ומי שרוצה לקרוא באמת ה-כ-ל על הנושא הזה, שיבדוק כאן]. אך העובדה שב-40 השנים האחרונות, מאז אסרו ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון מלחמה על העוני, צומצם מספר הקשישים העניים מ-50% ל-10% לא תעשה כנראה רושם על בוש ועל הרוב הרפובליקאי בשני בתי הנבחרים, ואמריקה תמשיך להתגלגל במורד הדרך הבטוחה אל העולם השלישי.

ומה איתנו, תשאלו?

שר האוצר, בנימין נתניהו, קרא אמש למגזר העסקי שלא להסתפק ביצירת מקומות עבודה, אלא לתפוס את מקום הממשלה במתן שירותים חיוניים למעוטי היכולת. נתניהו אמר, כי בכוונתו להמשיך ולהוביל להפרטת השירותים שהמדינה נותנת לאזרחיה, לרבות שירותי הרווחה. זאת לדבריו, משום שההפרטה "מגדילה את הפריון ומוזילה את העלויות. הסקטור החברתי לא יאהב דברים אלה, אך אנו הולכים להפרטה" ('הארץ', 7/1/2005)

אבל, במחשבה שנייה, אין מה לדאוג: מפלגת העבודה הרי נכנסת לממשלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.