http://www.maakav.org – חינוך הוא הלא בבת עינינו, בין אם אנו פוליטיקאים משופשפים ערב בחירות ובין אם אנו באמת ובתמים הורים הדואגים לעתיד ילדינו. האתר שמנהל ישראל בלכמן מאוניברסיטת תל-אביב מבקש, אם כן, לעקוב אחר המתרחש בזירה חשובה זו, בניסיון להוות מסגרת לשיתוף פעולה בין כל מי שמבקש להסיט את מערכת החינוך הישראלית מתהומות ההפרטה והבינוניות שאליהם היא שוקעת, ולקדם "רעיונות חברתיים וחינוכיים בעלי אופי ביקורתי". הדבר נעשה בעיקר תוך ליקוט מאמרים וידיעות בנושאי חינוך שהופיעו באתרים אחרים ומיונם לפי הנושאים הרלוונטיים השונים (אי-שוויון, אלימות, חינוך מיוחד…), לרבות קיומו של מנוע חיפוש פנימי באתר. זוהי סגולתו העיקרית של האתר שכן הוא מאפשר מבט מארגן על מה שנדמה – רק נדמה – ככאוס השורר במערכת החינוך. החשיבות שבהבנת ההגיון שבבסיס התהליכים הללו מתעצמת אם זוכרים שבפתח עומדת לה "רפורמה" שמשמעותה – בשיחדש שהשתלט עלינו – תהיה הרחבת הפערים. אתר חינוכי במיוחד.

http://www.commondreams.org – כאשר ה"חלום האמריקאי" של מוביליות חברתית הופך אט-אט לחלום בלהות (ראו לעניין זה את מאמרו החשוב של הכלכלן פול קרוגמן בעניין הפיכתה של החברה האמריקאית לחברת קסטות, שהופיע לאחרונה – http://www.thenation.com/docprint.mhtml?i=20040105&s=krugman), אין להפריז בחשיבותו של האתר הזה: מדובר בארגון לא-ממשלתי שמנסה לקדם חזון פרוגרסיבי ומתקדם לאמריקה המצוייה, לדידו, בצומת שבו עליה לבחור בין דרך המדיניות הצינית, הכפופה לאינטרסים קצרי-טווח (בוושינגטון פועלים כיום 90,000 לוביסטים!), לבין הדרך שתגרום לאמריקאים להשתמש בדמיון הלאומי שלהם כדי ליצור "מפת דרכים" (זה המינוח!) לעתיד טוב יותר. הדרך לכך עוברת באמצעות אתר מצויין שבו קישורים לאתריהם של למעלה מ-120 ארגונים חברתיים מובילים בארה"ב (שגם מפרסמים באתר את כל הודעותיהם לעיתונות שאינן חוצות את מחסומי התקשורת התאגידית); אוסף של מיטב המאמרים הפרוגרסיביים שהופיעו באותו יום ברשת; ואפילו רשימה שמית ארוכה של כותבים בולטים (נועם חומסקי, ארונדהטי רוי, נעמי קליין…), עם קישורים לכל מאמריהם ברשת. קהל היעד אמריקאי, התכנים (בדרך-כלל) אוניברסליים.