גד סואן עושה לעצמו מלאכה קלה. במאמרו "פותחים רגליים לייבוא – בצדק" הוא מבקר את הצעתה של שלי יחימוביץ להטיל מכסי מגן ולהגן על התעשיה המקומית מפני ייבוא בלתי מבוקר, ומעלה על נס את מדיניות החשיפה לייבוא של המשק הישראלי. אלא שהדברים אינה כה פשוטים.בכלכלה הגלובלית של ימינו, הויכוח כבר אינו בין תומכי הסחר החופשי הנאורים לבין מתנגדיו החשוכים, והצגת הדברים בדרך זו כאילו נלקחה מן המאה ה-19, אז האמינו עדיין בעולם תיאורטי דמיוני של תחרות מושלמת. הויכוח העכשווי איננו נסוב יותר על מכסים כי אם על מכסות, ואפילו בקרב חלק מהאורתודוקסיה הכלכלית (למשל, הכלכלן פול סמואלסון) ישנה כעת התפכחות מן האמונה המיתית בסחר החופשי. עדות לכך ניתן היה לראות בסבב הדיונים האחרון של ארגון הסחר העולמי שנערך בדצמבר בהונג-קונג. הויכוח בין מדינות ה"צפון" העשירות לבין מדינות ה"דרום" העניות נסב בעיקר על שאלת המכסים המוטלים על החקלאות. כך, למשל, ממשלת ארה"ב מסבסדת 25 אלף מגדלי כותנה אמריקאים, ומשלמת להם מחיר כפול ממחיר הכותנה בשווקים העולמיים, על חשבונם של יותר מ-10 מיליון מגדלי כותנה במערב אפריקה. האיחוד האירופי מסבסד את יצרני הסוכר ביבשת, ומשלם להם לעתים מחיר הגבוה פי שלושה ממחיר הסוכר בשווקים העולמיים. שיעור הסובסידיות לחקלאים במדינות ה-OECD העשירות, המסתכמות ביותר מ-230 מיליארד דולר בשנה, גדולות פי 30 מסכום הסיוע לחקלאות במדינות מתפתחות.הסבסוד המאסיבי של החקלאות על-ידי המדינות העשירות מעורר את חמתם של מנהיגי אפריקה ואמריקה הלטינית, שכן הוא מונע מהם מלהציף את שווקי פאריס, לונדון וניו יורק בתוצרת חקלאית זולה. אפשר, כמובן, לנתח ארוכות את צביעותן של אירופה וארה"ב, שמדברות גבוהה-גבוהה על הצלתה של אפריקה, ואולם מדיניות המכסים שהן נוקטות מבטאת גם הבנה לכך שגם בעידן של האחדה גדלה והולכת של השווקים העולמיים, המדינות לא איבדו מיכולתן ומחובתן להתמודד עם השלכותיה החברתיות של הגלובליזציה, ולהגן על המגזרים שעשויים להיפגע ממנה. ההיי-טק מקיף רק אחוז מצומצם מאוד מהכלכלה, ולכן, יותר מתמיד, נדרשת פרישת רשת בטחון חברתית על עובדי הלואו-טק, שלמרביתם לא ניתן לערוך הסבה מקצועית. הימנעות גורפת מהגנה על התעשייה המקומית זונחת מגזרים שלמים בחברה הישראלית לאנחות. אם מצרפים לכך את ריסוקה של מדינת הרווחה ואת הגידול המתמשך בפערי ההכנסות ובמימדי העוני, מבינים שההתעקשות על דיון ציבורי פשטני וההתבצרות מאחורי אידיאולוגית השוק החופשי הם ביטוי נוסף להתנערותן של האליטות הכלכליות בישראל – הנהנות העיקריות ממדיניות הרחבת הסחר החופשי – ממחויבותם לסולידריות חברתית אמיתית.

כלכלה איננה מדע מדוייק וגם לא תורת הסוד. היא אמצעי לשיפור רווחתה של החברה. הטלת מכסי מגן סלקטיבית היא, על-כן, צעד לגיטימי שכל ממשלה החפצה בבטחונם החברתי של תושביה צריכה לנקוט. כדי שזה יקרה, צריך שהציבור ידרוש – כפי שאמר לאחרונה המשנה לנגיד בנק ישראל, אביה ספיבק – לשלוט מחדש במדיניות הכלכלית.