תקנות סימון המזון – עוד ארוכה הדרך להגנה על בריאות הציבור (ביחד עם רו"ח דלית שור-אוסלקה) (פורסם ב-8.9.2020, The Marker)

תקנות סימון המזון – עוד ארוכה הדרך להגנה על בריאות הציבור (ביחד עם רו"ח דלית שור-אוסלקה) (פורסם ב-8.9.2020, The Marker)

בינואר 2020 נכנסו לתוקפן תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון, סימון תזונתי) במטרה להנגיש את הערך התזונתי של המזון בצורה ברורה וקלה לזיהוי, באמצעות סימון שיפוטי ותזונתי – אדום וירוק – על גבי האריזות ובכך לאפשר לציבור הצרכנים בחירה מושכלת ובריאה. דו"ח שפרסמה לאחרונה הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ועסקים מצביע על ליקויים רבים ביישומן ובאכיפתן של התקנות. כך, למשל, חלק מהחברות החליפו את אריזת המוצר לצבע אדום שבתוכו נבלע הסימון, בעוד אחרות הוסיפו סימנים פרסומיים ירוקים שעלולים להטעות את הצרכנים. בחלק מהמקרים לא נוספו סימונים אדומים על חפיסות הנמכרות באריזות גדולות ובאחרים הסימון האדום היה חלקי או לא קיים, אף שנדרש לפי התקנות. זאת ועוד: אתרי האינטרנט של יצרניות המזון ושל רשתות השיווק כמעט ואינן מוסיפות את הסימונים לצד המוצרים המופיעים בהם. אמנם החוק אינו דורש זאת עדיין, אך בעידן הקורונה שהעבירה חלק גדול מהקניות לרשת, מדובר בפרקטיקה המרוקנת את התקנות מתוכן. לבסוף, התברר שהחברות מחויבות לסמן רק מוצרים שיוצרו מינואר 2020, כך שאריזות מוצרים שיוצרו לפני כן לא סומנו, וזאת, על אף שהתקנות הותקנו כאמור כבר ב-2017 והיה להן זמן להיערך לכך. במילים אחרות, למרות הכוונות הטובות, הצרכן המבולבל אינו מקבל את המידע הנחוץ לשם הגנה על בריאותו.

הגנה זו נחוצה יותר מתמיד על רקע ההתמודדות עם מגפת ההשמנה הפושה במחוזותינו בעשורים האחרונים, שלהבדיל ממגפת הקורונה אינה זוכה ליחסי ציבור ולכותרות, אף שהיא גובה למעלה מ-4,000 קורבנות מדי שנה. ישראל נמצאת בפסגת דירוג ההשמנה באירופה, כשכל מבוגר שני וכל ילד שלישי סובלים מעודף משקל. עיקר המזון הנצרך על-ידי מרבית האוכלוסייה מתועש ומעובד, דל בערכים תזונתיים, בעל דחיסות קלורית גבוהה, רווי בשומנים, חומרים משמרים, סוכר ונתרן. ובנוסף – מחקרים חדשים מראים שאנשים שסובלים מהשמנה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים קשים במידה ויחלו בקורונה, בפרט שרבים מהם סובלים גם ממחלות כרוניות נלוות. 

ענף המזון מהווה כ-17% מהפעילות התעשייתית במשק. אף שקיימות יותר מ- 1,800 חברות, מדובר בתעשייה ריכוזית במיוחד – חמש מהן מחזיקות בכ-50% מכלל הפדיון. חברות אלו – ובראשן תנובה, שטראוס, אסם ויוניליוור ישראל שנבדקו בדו"ח – מחליטות לגבי ייצור המזון, הרכבו, שיווקו, פרסומו ואופן הפצתו, ולכן בכוחן להשפיע על המרחב הציבורי ועל הגדרת המוצרים כמזינים ובריאים. מכאן שלצד חובתה הבסיסית של המדינה לאכוף את התקנות לשם הבטחת בריאות נאותה לאזרחיה, גם תעשיית המזון נדרשת לתרום למאמץ לקידום חברה בריאה, אף מעבר לאמור בחוק החרות, וזאת באמצעות צמצום המזון המזיק והגדלת היצע המזונות המזינים, זמינותם ונגישותם. חובה זו מתעצמת על רקע מגפת הקורונה והעובדה שהשמנה היא גורם סיכון לתחלואה משמעותית, לאשפוזים ולמוות. אנו חיים בעידן שבו עוצמתם הכלכלית והפוליטית הגדלה של התאגידים העסקיים הגדולים מגבירה מהם את הציפיות החברתיות ותובעת לפעול לטובת כלל הקהלים שלהן, ובתוכם העובדים, הספקים, הצרכנים, הקהילה וגם הסביבה. רק התנהגות כזו תעניק לתאגידים "רישיון חברתי לפעול" שיקנה להם לגיטימציה ציבורית.

סכנות ההשמנה ומגיפת הקורונה מחייבות אפוא יישום ואכיפה מידיים של תקנות סימון המזון, ובמיוחד – ביצוע הפעימה השנייה של רפורמת הסימון במועדה, בינואר 2021. אסור אפוא להיכנע לשתדלנות הנמרצת של החברות המנסות לדחות את כניסתה לתוקף. הדבר נוגד את האינטרס הציבורי המובהק של הגנה על בריאות הציבור, ובעיקר מעורר מחשבות נוגות לגבי אחריותה החברתית של תעשיית המזון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.