"הפילוסופים אך פירשו באופנים שונים את העולם, אבל העיקר הוא לשנותו" (קרל מרקס)
הפוליטיקה המודרנית מציעה שתי תפיסות מתחרות ביחס לחיים הציבוריים – פילנתרופיה לעומת פוליטיקה. הפילנתרופים מבססים ציבוריות של צדקה. הם רואים במצוקות ובעוני תופעות 'טבעיות' ותמיד נקודתיות, ובמובלע – או שלא – נובעות מאשמתם של העניים ש'בחרו' בחיי עוני. נדיבות ליבם של בעלי האמצעים ו'רגישותם החברתית' יכולה להקל, ולו במעט, את המצוקות, אך היא כמובן משמרת את מעמדם החברתי והפוליטי של הנותן ושל המקבל גם יחד. זהו סדר העולם. בשפה יהודית קוראים לזה "כי לא יחדל אביון מן הארץ".
מנגד, אנשי הפוליטיקה – וגם אני ביניהם – מאמינים שיש בעיות חברתיות, מבניות, בעלות מימד אנושי, המצריכות פתרון כולל, חברתי גם הוא, המבוסס על פשרות ומאבקי כוח (לא תמיד יפים, ולעיתים אף, לא עלינו, אינטרסנטיים). הפוליטיקה הדמוקרטית, בצורתה האידיאלית, מוכוונת-צדק, שואפת לשנות את הסדר החברתי הקיים ולשפר את המנגנונים של חלוקת העושר בחברה. גם לזה יש תיאור יהודי יפה – "אפס כי לא יהיה בך אביון".