כדאי שכל ישראלי – יהודי או ערבי – יקרא את הספר המרתק הזה על מאורעות תרפ"ט, היא "שנת האפס" של הסכסוך. בכתיבתו המשובחת והקולחת (המזכירה מעט קריאה בדף תלמוד או, בגרסתו העכשווית, קריאה אינטרנטית מלינק אחד למשנהו), מזכיר לנו הלל כהן שהחיים הם ראשומון אחד גדול שבהם אגדות ושמועות והשמטות הן שמייצרות, בסופו של דבר, את הסיפור ההיסטורי; שכדי להבין את ההיסטוריה של המקום הקשה והכואב הזה, עלינו להכיר במורכבות – רבת הסתירות – של התודעה הציונית (ובתוכה – של התודעה היהודית המזרחית) ושל התודעה הפלסטינית גם יחד; שלצד הטובחים והנוקמים היו גם מצילים וגיבורים; ושלשום עם אין מונופול על האנושיות וגם לא על הברבריות. ההבנה הזו יכולה להיות נקודת התחלה לעתיד אחר, אופטימי יותר, של היחסים בין העמים.