על מחאת בלפור (פייסבוק שחרית, אוגוסט 2020)

על מחאת בלפור (פייסבוק שחרית, אוגוסט 2020)

אנרכו-סמולנים-אשכנזים (חובבי מלונות יוקרה) או שמא רק היפסטרו-פריבליגיים-לבנים (דרי מגדלי צמרת)? הדיון הזהותי המתמשך סביב ההפגנות הנוכחיות טרם הוכרע. וברצינות: ההתמקדות האובססיבית בשאלת הזהות האתנית של המפגינים עברה את גבול הטעם הטוב. נכון, הסנטימנט המעצבן של "ארץ ישראל הישנה והטובה" ושל "גנבו לנו את המדינה", עם הסאבטקסט האנטי-מזרחי שלו, שורה על חלק מההפגנות ויש בו בוודאי כדי לעורר אנטגוניזם. גם אצלי. אלא שראייתו כמייצג באופן בלעדי את המחאה נגועה בחוסר יושרה ובעיקר בהתעלמות מהכאב העמוק שמביעים רבים מהמפגינים, בעיקר הצעירים שבהם. יתרה מזו, היא מונעת מאיתנו לראות את התמונה הרחבה יותר: רבים מבין המפגינים הם אותם אלה שקטלגו את עצמם במשך שנים כ"א-פוליטיים" תוך שהם נהנים מהחוזה החברתי שהציע להם נתניהו: עוצמה כלכלית, מדינית וצבאית של סטארט-אפ ניישן תמורת העלמת עין מהתנהלות נהנתנית ולכאורה מושחתת. כלכלה צומחת וטיסות זולות תמורת אילוף התקשורת והכנעתה. רבים מבין אותם "א-פוליטיים" חיו בעשור האחרון בבועה משל עצמם, מתוך האמונה שמכיוון שהם אזרחים טובים שמשלמים מיסים ועושים מילואים, צריך לעזוב אותם בשקט. לא הסיפוח, לא המתנחלים, אפילו לא החרדים הוציאו אותם לרחובות. אלא שעכשיו, כאשר השמיים נופלים עליהם – כלכלית וחברתית – הא-פוליטיות מתפוגגת ומתחלפת בייאוש ובזעם. פתאום הם מגלים את הפגיעות הנוראה של מדינת ישראל שנחשפה, מעשה שטן, על-ידי וירוס קטנטן. משבר הקורונה ניפץ את החיץ בין הבועה שבתוכה הם חיו לבין החיים עצמם, וחייב אותם להתעמת עם המציאות הקשה הנשקפת להם מהמראה – במישור הכלכלי, התעסוקתי והפנסיוני, אך לא פחות מכך במישור הפוליטי – בהעדר נציגים מייצגים ולנוכח מערכת פוליטית מנותקת. זה כמובן מעצים את המתיחויות והכעסים והשסעים (קבינט הפיוס האומלל שהוקם ברוב תרועה טרם זכה להתכנס), שיש מי שכמובן דואג ללבות אותם. אך אם ההפגנות יימשכו, ובעיקר אם הן תצלחנה להתרחב ולכלול בתוכן קבוצות נוספות, יתכן שקיץ 2020 יירשם כזה שבו יצאה לדרכה אזרחות ישראלית השתתפותית ומעורבת יותר. אזרחות כזו נחוצה לנו כדי להתאים – סוף-סוף – את המערכת הפוליטית לשינויים העמוקים שמתחוללים בחברה בשנים האחרונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *