זוהי תקופה של מבוכה גדולה, שבה קטגוריות החשיבה הפוליטיות הקיימות – והמבנה המפלגתי שמבוסס עליהן – מתקשות להתמודד עם המציאות המשתנה במהירות. במילותיו של אנטוניו גראמשי – "הישן מת והחדש טרם נולד". תקופה זו של "בין הזמנים" היא בוודאי מסוכנת, ודי לפתוח עיתון מדי בוקר כדי להיווכח בכך. בה בעת, זו יכולה להוות גם הזדמנות. קיים צימאון גובר לרעיונות חדשים, חוצי מחנות, שיפעלו לטובת הכלל. לשם כך אנו זקוקים, יותר מכל, לעצמאות מחשבתית שתאפשר לנו לאמץ עמדות שאינן תמיד קוהרנטיות ושאינן מתיישבות עם הדנ"א הפוליטי שעימו נולדנו. כך, פוליטיקה רדיקלית יכולה להתבסס גם על רעיונות שמרניים, ותפיסות מסורתיות יכולות לתמוך בהתחדשות חברתית. המציאות תמיד מורכבת מדי מכדי לנהלה באמצעות אידיאולוגיה מוכנה מראש. רק עם ההבנה הזו ניתן יהיה לגבש פוליטיקה אמפתית, נועזת ומחברת. פוליטיקה של טוב משותף.