בשקט-בשקט, מתחת לרדאר, הבחירות המקומיות הקרבות מציפות אל פני השטח מגמות עומק שהתהוו בחברה הישראלית בשנים האחרונות. במובן עמוק, מדובר בהמשך לניצנים הרבים שהנצו במהלך המחאה החברתית של קיץ 2011, ובהתבגרות המתבטאת במעבר מן המחאה אל נטילת האחריות, מן הרחוב אל הפוליטיקה. בעשרות רשויות מקומיות בכל רחבי הארץ – מירושלים ועד ח'ורה, מירוחם ועד טירת כרמל – התארגנויות חדשות מבקשות להשפיע על סדר היום המקומי מתוך הבנה שזוהי הזירה המרכזית שבה ניתן וראוי לקדם שינוי.

על אף השוני בין ההתארגנויות, קל לשרטט ביניהן מכנה משותף: בניגוד למגמות ההסתגרות המגזרית שפשו בפוליטיקה הישראלית – המקומית והארצית – בעשורים האחרונים, הופעת הרשימות החדשות מבטאת את ההכרה בצורך לפעול למען הטוב המשותף של כלל תושבי העיר, מבלי לפורר את הרקמה העדינה שמחזיקה את הקהילות השונות בעיר יחדיו. "טוב משותף" משמעותו שלילתה של פוליטיקה הבונה עצמה באמצעות סימון אויבים; כינונה של פוליטיקה הכוללת דמוקרטיזציה ושקיפות עירוניות; מדיניות ציבורית מקיימת וקשובה לצרכי התושבים מבחינה כלכלית, חברתית, חינוכית וסביבתית; ועידוד מפגשים וחיבורים בין הקהילות השונות בעיר.

מכון "שחרית" הקים בחודשים האחרונים פלטפורמה ארצית המרשתת בין ההתארגנויות החדשות שחפצות בכך. כך זכיתי לחוות מקרוב בעירי, רחובות, את אחת הדוגמאות המרנינות והמלהיבות ביותר לרוח החדשה הנושבת בפוליטיקה המקומית בישראל. באמצע אוגוסט חברה תנועת "כיכר העיר" המורכבת ממתכננים, אנשי סביבה ואנשי חינוך לתנועת "עוז" המורכבת מפעילים בולטים בקהילה האתיופית הגדולה ברחובות. שתי התנועות, שאינן מסונפות למפלגות קיימות, החליטו להתמודד ברשימה משותפת בבחירות למועצת העיר, בראשותם של אבאי זאודה, יו"ר "עוז", ויערה ספיר, יו"ר "כיכר העיר".

החיבור שנוצר הוא יוצא דופן בכמה מישורים: ראשית, ברמה הסוציולוגית והסמלית – זוהי דוגמא לשיתוף פעולה שוויוני מלא בין צפון העיר לדרומה, בין ותיקים לעולים, בין אנשי מעמד הביניים לנציגי אחת הקבוצות המוחלשות בישראל; שנית, ברמה הארגונית – ההתארגנות החדשה רואה כערך מרכזי את יכולתם של התושבים להשפיע על המדיניות העירונית באמצעות "הצפת" הצעות הנסמכות על הידע הקהילתי והאישי שלהם. נבחרי הרשימה מחויבים לשיתוף הציבור גם כלפי פנים תוך היוועצות מתמדת עם פורומים מקצועיים בנושאים שונים (נגישות, חינוך, סביבה ורווחה) אותם מובילים חברי הרשימה, פעילים חברתיים ומומחים. שלישית, וחשוב מכל, ברמה הפוליטית – המהלך צועד אל מעבר לפוליטיקת הזהויות המוכרת: החיבור בין התנועות מבוסס על הסכמה עמוקה שהצורך – החיוני – להגן על הזהויות הקהילתיות והתרבותיות השונות לא צריך לבוא על חשבון קידום הטוב המשותף של כלל תושבי העיר.

בשנים האחרונות זכתה רחובות לכינוי "אוהיו של ישראל" שכן, בדומה למדינה האמריקאית, התפלגות הבוחרים בעיר בשתי מערכות הבחירות האחרונות לכנסת שיקפה כמעט במדוייק, לגבי הציבור היהודי, את התוצאות ברמה הארצית. ניתן לקוות שגם במקרה הזה מרחובות תצא תורה, ושאנו חוזים כעת בקדימון לפוליטיקת העתיד של ישראל.