סובסידיאריות: הדרך לעיר של טוב משותף (מכון שחרית, ספטמבר 2018)

סובסידיאריות: הדרך לעיר של טוב משותף (מכון שחרית, ספטמבר 2018)

תקציר מנהלים

על רקע יחסי הגומלין המורכבים והבעייתיים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי בישראל – למרות ייצוגיותו הדמוקרטית והשפעתו הגדולה על חיי היומיום של תושבים, השלטון המקומי נתפס במידה רבה כ"קבלן ביצוע" של השלטון המרכזי – נייר העמדה מבקש להציג את תפקידו החברתי, הדמוקרטי ובעיקר הקהילתי החשוב של מושג הסובסידיאריות, וזאת כחלק מתפיסה המבקשת לקדם פוליטיקה של הטוב החברתי המשותף.

עקרון הסובסידיאריות קובע כי על הכרעות בשאלות של מדיניות ציבורית להתקבל בקרבה המירבית האפשרית לאזרחים המושפעים מאותן הכרעות, על-ידי היחידה הקטנה ביותר הרלוונטית לאותה הכרעה. יישום העקרון דורש אפוא כי, כברירת מחדל, רשות "גבוהה" יותר תימנע ככל האפשר מהתערבות בעניין שבו רשות "נמוכה" יותר מסוגלת לטפל ביעילות. זאת, לא רק כעניין של יעילות כלכלית או כשאלה דמוקרטית, כי אם מתוך ניסיון להביא לידי ביטוי את התרומה הייחודית שכל התארגנות אנושית יכולה לתרום למען השגשוג החברתי והטוב  המשותף. יותר מאשר עקרון משפטי או פוליטי, הסובסידיאריות היא אפוא אמצעי להבנת היחסים המתאימים בין המרכיבים השונים של החברה, בהתבסס על אופים הייחודי ובהתאם למקומם החברתי הכללי.

הסובסידיאריות מייצגת "שביל זהב" בין תפיסות ליברליות אינדיבידואליסטיות שמתייחסות בראש ובראשונה לפרט, לבין תפיסות סוציאל-דמוקרטיות הדוגלות ברעיון של מדינה רבת-עוצמה. היא תובעת הכרה בייחודן של כל אחת מהספירות החברתיות השונות ובמקומן במבנה החברתי הכולל. בניגוד לרעיון הפדרליזם שמדגיש את הרצון למנוע מהרמה השלטונית ה"עליונה" יותר להתערב בענייני הרמה שמתחתיה, הסובסידיאריות גורסת כי, באופן עקרוני, שום התארגנות אינה עליונה על פני אחרת, ושביחד הן מרכיבות מכלול שבו כל התארגנות יכולה לתרום את חלקה. ההתערבות של הרמות האחרות, ה"גבוהות" יותר, תהיה שיורית, כמוצא אחרון, כדי לסייע להתארגנות הראשונית להשיג את מטרותיה. במובנים אלו, המסורת הרעיונית שעליה נשענת הסובסידיאריות נותנת ביטוי מוחשי לחשיבותו הרבה של הפלורליזם החברתי. בנוסף, ובשונה מתפיסות ליברליות של ריבונות, הסובסידיאריות מציעה מודל של סמכות שלטונית המשוקעת (embedded) באופן עמוק במסגרת החברה.

לצד החיזוק החיוני של ההיבטים הקהילתיים, חשוב לזכור כי הדמוקרטיה המודרנית תלויה בקיומו של מרחב ציבורי משותף ופתוח וכי לכן אסור שטיפוח הקהילה וחיזוקה יבוא על חשבון הערבות ההדדית שעומדת בבסיס הרעיון של האזרחות והלאומיות. בנוסף, ובשונה מאידיאולוגיית ההפרטה, הסובסידיאריות אינה בוחנת כל הסדר חברתי במשקפיים של יעילות כלכלית גרידא, ולכן היא אינה מבקשת לפטור את השלטון המרכזי מאחריותו הבסיסית, הליבתית, לרווחת האזרחים ולקידום הטוב החברתי המשותף.

לנייר העמדה המלא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.