לחבר מחדש את הכלכלה לחברה: לקחים בעקבות מגפת הקורונה – פתח דבר (עם ד"ר אילון שוורץ)

לחבר מחדש את הכלכלה לחברה: לקחים בעקבות מגפת הקורונה – פתח דבר (עם ד"ר אילון שוורץ)

לקחים בעקבות מגפת הקורונה

קשה לקלוט שמגפת הקורונה נמצאת עימנו כבר שנתיים, ושגם סופה עדיין אינו נראה לעין. אולם כבר עתה ברור שהעולם, ועימו גם הכלכלה, עברו שינויים משמעותיים, אולי אף טקטוניים, באופן המעצב מחדש גם את גבולות הדמיון הפוליטי. התפיסות הניאו-ליברליות שמשלו בכיפה מאז שלהי המאה ה-20 התקשו להתמודד עם האתגרים של מגפה כלל עולמית. כבר לפני הקורונה, המרד הפופוליסטי ערער על המדיניות המקובלת במערב של סחר חופשי ושל גרעון מצומצם, ערעור שהפך בזמן הקורונה לחלופה אמיתית שאומצה במדינות רבות. ההתמודדות הכלכלית עם הקורונה ניפצה את ה"קומון סנס" הכלכלי של גבולות פתוחים ומחירים זולים כערך עליון, ואת התביעה לנהל את תקציב המדינה כאילו היה שייך למשק בית. מעורבות המדינה בעיצוב השוק ובהכוונתו חזרה להיות מובנת והכרחית, וכך גם ההבנה שתקציב יכול להיות גם השקעה לטווח ארוך שערכה הכלכלי יתברר ברבות השנים. אין זה אומר שחזרנו לתפיסות סוציאל-דמוקרטיות שאותן החליף הניאו-ליברליזם, אלא שנכנסנו לעידן של הלא-נודע, שבו מוסכמות העבר כבר אינן מכתיבות את מדיניות העתיד. יותר ויותר נשמע בזמננו המושג של פרגמטיזם – הניסיון להבין מה "עובד" בשטח, ללא הנחות מוצא קבועות מראש.

במובנים רבים תורתו של קרל פולני היא כלי עזר חשוב בתקופתנו החדשה. פולני הוא ידיד נפש של מכון שחרית, והיתה לנו הזכות להיות גורם מוביל בהוצאתו לאור בעברית, לפני שנה, של ה"מגנום אופוס" שלו, התמורה הגדולה. לפולני היו שתי תובנות, השזורות זו בזו, שיכולות לשמש לנו כמורה נבוכים. התובנה הראשונה היא ההבנה שבסופו של דבר, הכלכלה משוקעת בתוך החברה. כוונתו של פולני היא שהכלכלה פעלה, במשך דורות, בתוך מרקם חברתי ותרבותי שבמסגרתו היא צומחת ושבו היא תלויה כדי להוביל לשגשוגם של החברה ושל היחיד. הניאו-ליברליזם הנוקשה שהעמיד את הגיון השוק מעל לכל, עקר את הכלכלה מתוך הרקמה החברתית שלה, מה שיוביל, במוקדם או במאוחר, להתרחשותה של התובנה השנייה של פולני – "התנועה הכפולה": ניתוק הכלכלה מהחברה יגרום לתגובת נגד – מרד של החברה נגד המחיר החברתי שהעם משלם, ונגד מי שמקדמים את המדיניות הזאת. בשפה עכשווית, וכנבואה של פולני, אפשר לדבר על המרד הפופוליסטי שכובש את העולם הליברלי כתנועת נגד המבקשת לצמצם את הנזק האנושי שגרמה המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית. העם נגד האליטות.

השינויים המהירים המתחוללים במציאות הכלכלית והחברתית מול העיניים ממחישים לנו אפוא שקטגוריות החשיבה המקובלות בשיח הפוליטי אינן מתאימות עוד. לא הניאו-ליברליזם המקדש את "הממשלה הקטנה" ואת מתן המושכות כמעט בבלעדיות למגזר העסקי; אך גם לא הסוציאל-דמוקרטיה – התפיסה הכלכלית המרכזית הנוספת של המאה האחרונה – שנתונה במצב עגום כפי שמעידים מצבן של מפלגות השמאל ברחבי העולם והקשיים המבניים שמהם סובלים מרבית משטרי הרווחה. אין זה מפתיע משום שחרף ההבדלים ביניהן, הסוציאל-דמוקרטיה חולקת עם הניאו-ליברליזם הנחות יסוד משותפות, ובראשן ראייה מכשירנית-תועלתנית לטובת היחיד. ראייה זו תופסת את תכליתה המרכזית של הכלכלה כייצור הון, "צמיחה" בביטוי המקובל, שבאמצעותה ניתן לקדם צרכים ואינטרסים חברתיים. על-פי תפיסה זו, הכלכלה – ומוסד השוק העומד במרכזה – היא מערכת הפועלת על-פי אמות מידה אוטונומיות, כשהסוציאל-דמוקרטיים חולקים על הניאו-ליברלים ביחס לשאלה כיצד לחלק את הפירות של הפעילות הכלכלית, יותר מאשר על עצם הפעילות ועל השפעתה על החברה ועל האדם.

אלא שכפי שטען פולני, הכלכלה אינה יכולה להיות אוטונומית והתכלית שלה אינה יכולה להיות מכשירנית גרידא. כלכלה – ועימה השוק – משוקעת תמיד במסגרת הקשרים חברתיים רחבים יותר, לרבות הקשרים פסיכולוגיים ומוסריים, וכפופה למוסדות ולנורמות חברתיות, תרבותיות, משפטיות ודתיות. חשוב לציין, פולני בהחלט מעניק משקל מרכזי למדינה תוך המרחב הכלכלי, אך אין מדובר במשקל בלעדי. "כלכלה משוקעת" איננו מושג שמתייחס רק למדינה. לדעת פולני, לכל ההתארגנויות החברתיות יש תפקיד בארגון הכלכלה ובניווט שלה. למעשה, מאז ומתמיד מניעים כדוגמת סטטוס, הדדיות, קִרבה משפחתית ואפילו ניסיון החיים והאופן שבו אנו חווים את המציאות הכפיפו את השוק לשיקולים רחבים יותר. "היד הנעלמה" האמיתית היא הרקמה הקהילתית, החברתית והתרבותית שמחזיקה את הפעילות הכלכלית. השגשוג הכלכלי עובר דרך הרקמה הזאת שמעניקה יציבות וגם משמעות. מכאן שעל אף הסגולות החשובות שהשוק מקדם – כדוגמת חדשנות, ניידות חברתית ושגשוג חומרי – הגבלת תחולתו של הגיון הרווח שמניע אותו מתחייבת, כפי שאכן אירע היסטורית במדינת הרווחה. זאת בוודאי בכל הנוגע לתחומי חיים מרכזיים כדוגמת העבודה, ההון והסביבה ("הסחורות הפיקטיביות" – עוד מושג מרכזי בתורתו של פולני), שכן התפוררותן של המערכות החברתיות משמעותה גם התפוררות כלכלית.

תובנה נוספת שהתחדדה על רקע משבר הקורונה היא שהכרעות הכלכליות טובלות כולן בשיקולים ערכיים, ושמשום כך לכלכלנים אין, וגם לא צריכה להיות, בלעדיות בעיצובן. עמדה זו מתחזקת גם על רקע הפילוסופיה הפרגמטיסטית הגורסת שאין להפריד בין עולם העובדות ה"אובייקטיביות" לבין עולם הערכים ועיצוב המדיניות, ושבשל כך יש לקדם את "מה שעובד", יותר מאשר "להשליך" אידיאולוגיות מופשטות על המציאות. במובנים מסויימים, הפרגמטיזם וההישענות שלו על מציאות החיים הם המקבילה האפיסטמולוגית לתאוריה של פולני בדבר השיקוע של הכלכלה במסגרת היחסים החברתיים. ואכן, נדמה שמאז המשבר הפיננסי של שנת 2008 ואימוץ מדיניות "ההקלה הכמותית", וביתר שאת מאז פרוץ מגפת הקורונה, המדיניות הכלכלית מאמצת יותר ויותר את התפיסה הפרגמטיסטית הזו. לא רק שההתנסות האנושית חשובה יותר בעידן שלנו מאשר התיאוריה, היא אף מעצבת אותה מחדש: כך, למשל, העובדה שמגפת הקורונה דחפה להאצת העבודה מרחוק, עתידה לשנות מן היסוד לא רק את עולם העבודה, אלא גם את התאוריות על אודותיו.

אסופת המאמרים שלהלן היא תוצר של דיונים שערכה, על רקע מגפת הקורונה, קבוצת חשיבה העוסקת בשאלות כלכליות וחברתיות בחסות מכון שחרית. המאמרים המובאים בקובץ זה מבקשים להציף, מנקודת מבט "פולנית", דילמות שהתעוררו ביתר שאת בעקבות פרוץ המגפה בהקשר למרחבים שונים של הפעילות הכלכלית. על רקע העמדה הפרגמטיסטית, המאמרים שבקובץ מציעים תובנות הנגזרות מהניסיון של השנים האחרונות: יחסי הגומלין בין בנייה מחודשת של הכוח הכלכלי המדינתי לבין הגנה על "החצר המשותפת" הגלובלית (אריה קרמפף); בניית מנגנוני ממשל משוקעים חברתית ש"יעבדו" בהתחשב במגבלות יכולות הביצוע של הממשלה (נטע לינזן); הצורך בשיקוע מחודש של פעילות התאגידים במסגרת החברה האנושית, על רקע העוצמה התאגידית הגוברת (עופר סיטבון); הצורך בהחדרתה של הכנסה בסיסית אוניברסלית, על רקע סכנותיה של האוטומציה בשוק העבודה העתידי (גדי נסים); השלכות הקורונה על היחסים המגדריים ובעיקר על מקומה החברתי של המשפחה (לורה טלינובסקי ועופר סיטבון); והחשיבות של שיקום האמון החברתי לשם צמצום נזקיה של הפוליטיקה המקטבת (שלמה פישר). בסוף האסופה מציע עופר סיטבון שרטוט ראשוני של עקרונות לחשיבה כלכלית-חברתית חלופית, המבוססים הן על התיאוריה של פולני והן על הפרגמטיזם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.