הפילנתרופים הישראלים תורמים למציאות הקפיטליסטית (פורסם ב"דה מארקר", 15.11.2010)

הפילנתרופים הישראלים תורמים למציאות הקפיטליסטית (פורסם ב"דה מארקר", 15.11.2010)

כנס מעלה לאחריות תאגידית נערך באחרונה בתל אביב. כבכל שנה התכנסו ראשי התאגידים הגדולים במשק וטפחו לעצמם בפומבי על השכם בשל מעורבותם החברתית הגוברת.גיוון תעסוקתי, שקיפות וקיימות – כמעט כל המלים הנכונות נאמרו שם. אין ספק, המודעות לנושאים אלה גברה מאוד בשנים האחרונות, וכבר לא ניתן לפטור עוד את העשייה בתחומים אלה, לפחות אצל חלק מהחברות, כתעלול יחצ"ני גרידא. ובכל זאת, היה בהתכנסות הזאת גם משהו צורם.

הפילנתרופים הישראלים החדשים, שתורמים במידה רבה למציאות האולטרה-קפיטליסטית שבתוכה אנו חיים, רוצים שנוקיר אותם על תרומתם לקהילה. מעבר לכך, פעולתם זו, הרחוקה עד מאוד מהנורמה היהודית היפה של מתן בסתר, מאפשרת גם להסיט את תשומת הלב מפרקטיקות בעייתיות של התאגידים שבראשם הם עומדים: פגיעה מתמשכת בזכויות עובדים, פערי שכר עצומים, זיהום הסביבה, היעדר ייצוג הולם לנשים, אנשים עם מוגבלויות או ערבים ותכנוני מס אגרסיביים.

תאגידים מובילים רבים נוטים עדיין לייחס ל"אחריות חברתית" תפישה של צדקה ופילנתרופיה גרידא . בז'רגון המקצועי מדובר עדיין בדור הראשון של האחריות החברתית. אלא שעוצמתם הכלכלית והפוליטית הגוברת של התאגידים משנה את הציפיות החברתיות מהם, ומגבירה אותן. עם הכוח באה גם האחריות. על התאגידים הישראליים ומנהליהם להבין שאחריות חברתית אמיתית אינה עניין של טוב לב.

בשנים האחרונות ניצבת שאלה זו במקום מרכזי על סדר היום הציבורי במערב. פעולה אזרחית-צרכנית נמרצת מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מבקשת לתמרץ פעילות חברתית וסביבתית בקרב תאגידים בולטים, ובמקביל להשחיר את תדמיתם של תאגידים סוררים. הולכת ומשתרשת ההבנה שהתפישה שלפיה מטרתם היחידה של תאגידים היא מקסום רווחי בעלי המניות, הופכת למיושנת. תאגידים נדרשים עתה לנהוג בצורה אחראית, מתוך הבנה לצרכים ולציפיות של כל המעורבים בכך, בהווה ובעתיד – עובדים, לקוחות, ספקים, רשויות, קהילות מקומיות והסביבה. למעשה, מדובר בנורמות התנהגות המתבססות על ערכי מוסר המקובלים בחברה המערבית, החורגות ממסגרת תפישות השוק הקלאסיות של רווח והפסד, ושהן רחבות יותר מאשר גבולות הציות לחוק.

אכן, חברות מובילות רבות בעולם כבר מצויות עמוק בתוך הדור השני של האחריות החברתית. הרעיון הוא שעל הפעילות החברתית והסביבתית של התאגיד להיות קשורה לליבה העסקית של פעילותו: במקום לסייד מועדונית קשישים, יש לשנות את מערך הייצור כדי שימנע פליטות מזהמות; במקום להכריח עובדים להתנדב, יש לאפשר להם להתארגן; במקום לשפץ גינות לאנשים עם מוגבלות, יש להעסיק אותם; במקום לחלק מזון – יש לשלם שכר הוגן; במקום לתרום כסף – יש לשלם מס מלא. זוהי האחריות החברתית האמיתית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *