התוכנית לכלכלה הוגנת שהציגה מפלגת העבודה מציגה חזון מפורט ושאפתני. ראוי לשבח הפרק המתמקד ב"מיסוי הוגן", שמציב על השולחן סוגיה בעלת רגישות פוליטית וחברתית גבוהה. בקרוב נדע אם תינתן לשלי יחימוביץ' ההזדמנות להוכיח במבחן המציאות את יכולתה לגייס את הסכומים הנקובים בתוכניתה, אך נראה כי גם מבקרי התוכנית יסכימו שאחד המכשולים העיקריים הניצבים בפני גיוס כספים נעוץ ביכולתה של רשות המסים להעמיק משמעותית את המאבק בתכנוני מס אגרסיביים.

ביולי 2012 פירסם ארגון Tax Justice Network מחקר שממנו עולה כי ב-2010 בין 21 ל-31 טריליון דולר חמקו מתשלום מס בעולם. גם בישראל, לפחות כ-32 מיליארד שקל חומקים מדי שנה מרשויות המס כתוצאה משימוש בתכנוני מס אגרסיביים. הדוגמאות הרבות שנחשפו באחרונה בתקשורת מלמדות כי הכסף הגדול נעלם כתוצאה מתכנוני המס המתוחכמים של החברות הרב-לאומיות הגדולות.

על רקע זה, בין היתר, הצעת יחימוביץ' להנהיג מס חברות דיפרנציאלי – העלאת המס לחברות העשירות יותר – נדמית כצעד הוגן, שראוי ליישמו גם בכל הנוגע לשיעור המס שמשלמות החברות הזכאיות להטבות מכוח חוק עידוד השקעות הון. הצעה זו מהווה ביטוי לעיקרון "היכולת לשלם" העומד ביסוד שיטת מס פרוגרסיבית, וכן משקפת את הדרישה החברתית המתגברת לאחריות תאגידית – תאגידים שנהנים מההשקעות המדינתיות (תשתיות, חינוך, מערכת משפט ועוד) נדרשים להחזיר את חלקם לחברה.

אכן, מס דיפרנציאלי עלול לסרבל עוד יותר את מערכת המס ולפגוע ביכולת הגבייה, ויש מקום לטענה כי הוא יפגע בתמריץ של תאגידים גדולים להשקיע בישראל, וכתוצאה מכך יוביל לעלייה באבטלה ולירידה בפעילות המשקית.

ואולם, מחקרים רבים מוכיחים כי אין קשר הכרחי בין הורדת שיעור המס לצמיחה כלכלית, וכי שיקולי המס בהחלטת התאגידים אם להשקיע במדינה מסוימת הם שוליים יחסית לחשיבות שהם מייחסים לאיכות ההון האנושי, ליציבות הממשלית ולתחרותיות המשקית.

עדות נוספת לכך ניתן למצוא גם בכישלונו של חוק עידוד השקעות הון, המבוסס על העיקרון של מס נמוך תמורת השקעה: חלק מתאגידי הענק קיבלו מכוחו הטבות מס העולות על שיעור המס שהם ועובדיהם שילמו, והימנעותם מלחלק את רווחיהם אילצה את הכנסת לחוקק את חוק "הרווחים הכלואים", בבחינת הרע במיעוטו.

יש להניח שהנהגת מס חברות דיפרנציאלי תוביל להגברת תכנוני המס בקרב התאגידים העשירים. ההצעה לגייס 1,500 עובדים חדשים לרשות המסים עתידה אמנם להעמיק את הגבייה, אך בכך אין די. מיגור התופעה מחייב יצירת מנגנונים מערכתיים ועמוקים יותר בשלבים הקודמים לגבייה. כך למשל, חיוב תאגידים רב-לאומיים לדווח על הכנסותיהם ועל המס ששילמו בכל מדינה שבה פעלו (Country by Country reporting), עשוי להרתיעם מביצוע תכנוני מס אגרסיביים.

חוק דוד-פרנק בארה"ב, הקובע חובת דיווח כאמור לתאגידים הפועלים בתחום הנפט, הגז והמחצבים, וחקיקה דומה העתידה להתקבל באיחוד האירופי מעידים כי העולם מתחיל לצעוד בכיוון זה. דוגמאות נוספות הן יצירת מנגנון לחילופי מידע אוטומטיים בנושאי מס עם מדינות אחרות (ברוח ה-European Union Savings Tax), ודרישת רישום לנאמנויות במרשם מרכזי הפתוח לעיון הציבור.

הפחתת השימוש בתכנוני המס האגרסיביים לא רק תרחיב את מקורות המימון ליישום תוכניות כלכליות, אלא אף תגביר את תחושת הסולידריות החברתית ותצמצם פערים. מחקר אמריקאי חדש מצא שחברות שוויוניות יותר הן גם סולידריות יותר, מה שמגביר את נכונות האזרחים לשלם מס ואת הימנעות העשירים מלתכנן מס. זוהי סיבה נוספת לפעול לקידומו של צדק מיסויי – כך גם יהיה קל יותר לגבות מסים.