בעקבות בחירת טראמפ (מאמר שלא פורסם, דצמבר 2016)

בעקבות בחירת טראמפ (מאמר שלא פורסם, דצמבר 2016)

התזה פשוטה: בסופו של דבר, בלב מערכת הבחירות עמדו שאלות של גבולות ושל חומות– רעיוניות, פיזיות ואף וירטואליות. ברמה הרעיונית, הילרי קלינטון ייצגה, ייצגה במידה רבה, את תומכי הגלובליזציה, המקדשת ערכים של אינדיבידואליזם וקוסמופוליטיות, המתבססים על ניידות גיאוגרפית וחברתית באמצעות זרימה חופשית של מידע, הון, סחורות ואנשים. דונלד טראמפ, מנגד, ניהל אמנם קמפיין פלגני שהסית נגד מיעוטים אך הוא נתפס על-ידי רבים כ"אחד משלנו" כשתקף את הסכמי הסחר המניידים משרות לסין – שבהם תמכה קלינטון, לפחות בעבר – והבטיח להטיל מכסים שיחזירו את התעשייה לארה"ב. מצב דברים זה הציף לפני השטח את הניגוד בין תמיכה בגבולות פתוחים לבין בדלנות מתבצרת שכבר בלט במשאל העם על הברקזיט, ושיש הטוענים כי הפך לקו השבר הפוליטי החדש של תקופתנו.

החומה הפיזית, שהבטיח דונאלד טראמפ לבנות בגבול ארה"ב-מקסיקו, ביקשה ליצור חיץ ברור בין "אנחנו" ל"הם", ולחזק בכך את גבולות הקולקטיב האמריקאי (הלבן) המסורתי כנגד הרחבת הגבולות הלאומיים שגורמת ההגירה. תגובת-הנגד לנוכח השינוי בזהות החברה, שאין לצמצמה לכדי גזענות גרידא (אף שגם זו קיננה בקרב חלק מתומכי טראמפ), נבעה גם מחוסר היכולת להשתלב בפסיפס הרב-תרבותי העולה, שאותו ייצגו קלינטון ותומכיה, אשר, באופן כללי, חוששים פחות מהשינויים החברתיים המואצים.

הקיטוב החברתי הגובר הבליט גם את החומה הוירטואלית שיוצרות הרשתות החברתיות: הן שינו לחלוטין את האופן שבו אנו צורכים חדשות וכולאות אותנו– ואת הדומים לנו – במרחב הנוחות הסטרילי של הפיד, בתוך זרם מידע ופרשנויות המאששים את ההטיות והאמונות הקיימות שלנו ביחס לעולם. במסווה של חזון דמוקרט ייצרו הרשתות החברתיות חללים וירטואליים הומוגניים, "אדומים" (רפובליקנים) או "כחולים" (דמוקרטים). רק למעטים מהבוחרים היו פידים "סגולים", שהפגישו "אדומים" ו"כחולים" לשיחה שמעצם טבעה יכולה לייצר אמפטיה ולהפחית את הקיטוב ואת הדמוניזציה של הצד שכנגד. זהו מצב דברים מסוכן שכן הוא מרחיק את האפשרות והנכונות לפשרות שהן הבסיס ליצירת הסכמה חברתית החיונית כל-כך לקיומה של פוליטיקה דמוקרטית מתפקדת.

תוצאות הבחירות בארה"ב, כמו גם הברקזיט, מלמדים כי גבולות הם חשובים. "בלי גבול – אין גבול לשום דבר" שר אהוד בנאי. התפיסה שגבולות מבטיחים יציבות ומונעים אלימות עומדת בבסיס הלאומיות המודרנית. למרות הרייטינג הנמוך שלה בקרב ליברלים, תפקיד הזהות הלאומית לא הסתיים: במיטבה, היא אחד האמצעים החשובים ליצירת "דבק חברתי" בקרב חברה מגוונת ואינדיבידואליסטית.

אלא שהנחת ההכרח בגבולות פוליטיים מוסכמים יכולה – וחייבת – להיות רק נקודת מוצא. בעולמנו הגלובלי, המחובר יותר מתמיד, נדרשת הבנה שאף שגבולות, ריבונות וזהות עודם חיוניים, הם לא יכולים – או צריכים – להיות הרמטיים, אלא, אם לשאול מטאפורות מעולם החי, "נושמים" ו"מבעבעים". לא גבולות פרוצים אך גם לא חומות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *